נשים יפניות יוצאות לעבוד

אין ספק שיפן משתנה מידי יום ואף במהירות, הדור הצעיר שונה שאיפותיו והשקפת עולמו שונה מדורות קודמים.

מה היה בעבר הרחוק:

הגבר היפני עסוק וטרוד במלאכת פרנסת המשפחה ונמצא רוב הזמן מחוץ לבית. העבודה מקבלת מקום ראשון והיום מוקדש ברובו לעסקים ועבודה, עובד מסור לחבריו ולמקום עבודתו.

האשה שם תמיד עבור המשפחה והילדים. לאחר לידה לא הייתה חוזרת למעגל העבודה ונשארת בבית על מנת לגדל ולטפח את הילדים והמשפחה.

קיימת חלוקה ברורה בין עולם הגבר לעולמה של האשה. הן במסגרת המשפחתית, הן במסגרת החברתית וחלוקת תפקידים ברורה.

הגבר המפרנס והאשה מטפלת בו, בילדים, בענייני הבית ובתקציב המשפחתי.

לכאורה נראה כי לאשה יש תפקיד מחייב כלפי ילדיה ומשפחתה, מה שאנו מאפשר לה להתפתח ולפתח עצמה בתפקידי מפתח ובמקומות עבודה הדורשים שעות עבודה רבות.

לכן המצב בפועל הוא שנשים רבות נשארות בבית ולא חוזרות למעגל העובדה, אינן מפתחות רצון ושאיפות להצליח עד שילדיה יגדלו.

אך לשמחתנו, בשנים האחרונות אנו רואים מגמת שינוי ושיפור חיובי לטובת הנשים ביפן.

מה קורה היום:

הנשים היפניות משמיעות קולן!

הנשים החלו לצאת למעגל העבודה, לומדות ומקדישות זמן לעצמן בפיתוח האישי שלהן.

למרות שעדיין קיימים פערים בין הגברים לנשים הממשיכים ללימודים אקדמאים, בעוד רוב הגברים פונים לאוניברסיטאות,

הנשים מהוות 23% בלבד בלימודי השכלה גבוהה. אך נראה שנשים יותר לומדות במכללות ולא מוסדות אקדמים מה שלמעשה גורם להן קידום איטי יותר ומשרות בכירות יותר.

ביפן, מוסדות אקדמיים הנם סמל ומקור חשוב להצלחה בקריירה ובסיכויי עבודה בחברות מצליחות.

כדי להשתלב לחברה גדולה מוכרת וטובה, יתקבלו רק מי שמסיים באוניברסיטאות נחשבות מאד ולא מכללות קטנות ולא מוכרות.

נראה כי יותר ויותר נשים מודעות לצורך בעבודה כמקור לסיפוק והגשמה עצמית.

תופעה פחות נעימה ביפן היא שנשים באופן מודע מוותרות על נישואין וילדים, על מנת שלא יגדעו ויעצרו את קידומן במקום העבודה או פיתוח קריירה נחשקת.

כמובן שהממשלה תומכת ומשקיעה לא מעט בתופעה זו. לאחרונה חוקקו חוק ביפן לנשים עובדות, המאפשר לעובדת לקחת חופשה ללא תשלום למשך שנה לאחר הלידה.

חלק מיוזמת ראש ממשלת יפן לקידום נשים במעגל העבודה. נתון מדהים של השנים האחרונות נראה כי מס’ נשים העבודות ביפן גדל בכ־2 מיליון.

שיעור התעסוקה של נשים ביפן כיום דומה למדי לזה ממדינות אירופה, ועובדה זו של נשים המשתלבות במעגל העבודה תרמה רבות והסיבה העיקרית להתאוששות מצבה הכלכלי של יפן בשנים האחרונות.

ממשלת יפן חוששת שעד 2060 כוח העבודה יצטמק ב-25 מיליון אנשים, יותר משליש. בזמן שמיליוני נשים בעלות השכלה אוניברסיטאית יושבות בבית. לכן יש האצה של מעסיקים להעסיק יותר נשים בעבודה. שיעור הנשים שמכהנות כדירקטורים בחברות יפניות אמנם הוכפל, אבל הוא עדיין נמוך — רק 3.7% מכלל הדירקטורים. יפן נהנית מצריכה פרטית חזקה, עלייה בהשקעות, בין השאר, בשל אירוח אולימפיאדת טוקיו ב-2020, וממדיניות ממשלתית תומכת.

כשמדברים על מדיניות ממשלתית ביפן, מדברים בראש ובראשונה על תוכנית ה-Abenomics. תוכנית זו, שנהגתה על ידי ראש הממשלה שינזו אבה ב-2012, יועדה לטפל במגפת ה”סטגפלציה” היפנית – שילוב של סטגנציה כלכלית וירידת מחירים. התוכנית מורכבת משלושה מרכיבים מרכזיים: הרחבה מוניטרית יוצאת דופן, הרחבה פיסקאלית מסיבית וניסיונות לבצע רפורמות בשוק העבודה היפני, עם דגש על ניסיון לעודד תעסוקת נשים.

המכון לאסיה בהנהגתה של ורד פרבר, לוקח חלק פעיל בתכנית נשות ישראל-יפן לחיזוק ולהעצמת כוח נשי ביפן ויחסים בינלאומיים עם ישראל כולל אירוח משלחות מיפן המגיעות לישראל במטרה לפיתוח יחסים עסקיים, השקעות ושיתופי פעולה.